תחנות טרומיות הן הכיוון העיקרי לחידוש רשת החשמל הכפרית הנוכחית ולבניית תחנות משנה עתידיות. עם זאת, עדיין יש להם כמה חסרונות, במיוחד:
מניעת שריפות: תחנות משנה מוכנות בדרך כלל אטומות לחלוטין וללא השגחה. למרות שכל הציוד פועל ללא שמן ומצויד במערכת גילוי עשן מרחוק, עדיין קיימות סכנות אש בתוך המתחם, כגון כבלים וקבלי פיצוי. במקרה של שריפה, אוורור וכיבוי אש מונעים. לכן, יש לשקול מערכת כיבוי אש אוטומטית, אך הדבר יעלה את עלות הייצור של תחנת המשנה הטרומית.
הרחבה: בשל מגבלות הגודל ועלויות הייצור, לתחנות המשנה המוכנות יש מרווח הרחבה מוגבל עבור מפרצי קווים יוצאים. הוספת 1-2 מפרצי קו יוצאים נוספים למתחם הקיים קשה; יש צורך במארזים נוספים.
תחזוקה: בשל עלות הייצור ומגבלות גודל המתחם, לתחנות המשנה המוכנות יש שטח תחזוקה מוגבל, מה שמפריע לתחזוקת הציוד, במיוחד תיקוני חירום. זוהי חולשה אינהרנטית של תחנות משנה מוכנות וחיסרון בלתי עביר.
לסיכום, במבט לעתיד, תחנות משנה מסוג-ישמשו באופן נרחב בערים, אזורים כפריים, מפעלי תעשייה וכרייה ומבני ציבור בארצי. הם ישמשו יותר ויותר אנשים בגלל האיכות הגבוהה והמחיר הנמוך שלהם, מה שיביא את רמת הפעולה של רשת החשמל של ארצי לרמה חדשה [2].
